מה שלמדנו מבניית מערכות לעסקים בישראל — בלי סיסמאות ובלי הבטחות.
בדקנו את שתי רשימות המחירים. הן כמעט זהות, וזה אומר שהבחירה מוכרעת במשהו אחר.
השאלה שרוב העסקים שואלים היא איזה כלי. השאלה שקובעת היא מה מותר להכניס לתוכו.
הגבולות האמיתיים הם לא של הבוט. הם של הערוץ ושל מה שהעסק בכלל כתב.
חמישה כללים שיצאו מלבנות שני דברים אוטומטיים באתר הזה, ומכמה פעמים שהם לא עבדו.
רשימה קצרה של דברים שלא נכנסים לתיבת צ׳אט, ואיך להחליט על מה שלא ברשימה.
הוא לא נכשל בלייצר תוכן. הוא נכשל בלציית למגבלה, וזה כשל שנראה תקין.
ליווי חודשי הוא לא אחסון. זה מה שצריך להיות כתוב בו כדי שהוא יהיה שווה משהו.
חצי שעה של הכנה משנה את איכות ההצעה שתקבלו, ואת הסיכוי שהיא תחזיק.
מה בדיוק שלכם, מה של מי שבנה, ואיזו שאלה אחת כדאי לוודא בכתב לפני שחותמים.
לא שלושה גדלים של אותו דבר. הבלבול ביניהם הוא הטעות היקרה ביותר בהתחלה של פרויקט.
למה אף אחד לא יכול לתת לכם מחיר לפי מספר עמודים, ומה באמת מזיז את המחיר למעלה.
לא כל עבודה חוזרת מתאימה לאוטומציה. הקו עובר במקום מסוים ואפשר לזהות אותו מראש.
איך מחליטים מי רואה מה במערכת עסקית, ולמה רוב המערכות מתחילות מהצד הלא נכון.
למה קובץ של 200 מגה לא צריך לעבור דרך השרת שלכם בכלל, ומה עושים במקום.
מה בדיוק חסר בגיליון שמנהל לידים — ולמה זה מתגלה בדיוק ברגע שמפספסים לקוח.
החשבון המלא של נגישות באתר אחד: מה כל דרישה דרשה בפועל, ולמה השארנו דבר אחד לא תקין במכוון.
מה נשבר באתרים בעברית, למה זה כמעט תמיד אותם דברים, ואיפה דווקא צריך להשאיר משמאל לימין.
התיקון הגדול ביותר שעשינו לא היה אופטימיזציה. הוא היה להוריד עבודה מהעמוד.
פניות מגיעות מארבעה ערוצים ונשמרות בראש של מישהו. איך נראית המערכת הקטנה ביותר שפותרת את זה.
בלי הייפ ובלי שמות של כלים: איפה AI חוסך זמן אמיתי בעסק קטן, ואיפה הוא בעיקר מייצר עבודה חדשה.
מה קורה בין הרגע שהלקוח מקליק "שלם" לרגע שהחשבונית אצלו במייל, ואיפה זה נשבר בפועל.
